חבל לכיש
 | |
| מבט על האזור מהאוויר | |
| מספר יישובים | 48[1] |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| מחוז | הדרום |
| חבל ארץ | השפלה |
|
בירת החבל ארץ (והעיר הגדולה ביותר) | קריית גת |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בחבל ארץ | 95,798 (2021) |
| קואורדינטות | 31°37′53″N 34°42′40″E / 31.63138889°N 34.71111111°E |
חבל לכיש הוא גוש התיישבות בדרום, בין הרי יהודה במזרח ובין אשקלון במערב. במרכזו העיר קריית גת. האזור נקרא על שם העיר הקדומה לכיש.
תולדותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני מלחמת העצמאות היו בו מספר כפרים ערבים (אל-פאלוג'ה, עיראק אל-מנשייה ואחרים) והוקמו בו שלושה קיבוצים – (נגבה, גת וגלאון), ולאחריהם הוקמו מספר יישובים נוספים. תכנון ההתיישבות המרוכז בחבל החל בראשית שנות ה-50 ובשנים 1955–1961, ובעקבותיו הוקמו 20 יישובים נוספים[2].
ההתיישבות המסיבית בחבל לכיש החלה ב-1954, כאשר הסוכנות היהודית הקימה את "רשות חבל לכיש". מטרת ההתיישבות הייתה לקלוט את העלייה הגדולה בשנות החמישים, וכן ליצור רצף התיישבותי בין רצועת עזה להר חברון. היישובים תוכננו כיחידות אחידות מבחינה עדתית, כלקח מניסיונות היישוב הקודמים. כמו כן, היישובים נוהלו תחילה בשיטת "משק מעבר מנוהל" ובהדרגה הם הפכו למושבים בניהול עצמי. זאת מכיוון שרוב העולים הגיעו ממרכזים עירוניים, ולא היה להם רקע חקלאי[3].
חבל לכיש זכה לתנופת התיישבות מחודשת בשנים 2006–2012, כאשר היה חבל הארץ העיקרי בו שוכנו מפוני גוש קטיף, בעיקר ביישובים שקף, אמציה, שומריה, בני דקלים, ונטע.
יישובי חבל לכיש
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יישובי חבל לכיש משתייכים מבחינה מוניציפלית לשבע מועצות אזוריות: לכיש, שפיר, יואב, מטה יהודה, שער הנגב, חוף אשקלון ובאר טוביה.
שלוש המועצות האזוריות שנמצאות במרכז חבל לכיש הן לכיש, יואב ושפיר.
תחילה תוכננו להיות מועצה אחת אך הוחלט לחלק אותן לשלוש בהתאם לצביון היישוב, צורת ההתיישבות והתנועה המיישבת (כפי שהיה מקובל באותה תקופה):
- יואב – קיבוצים, צביון חילוני, תנועות קיבוציות.
- לכיש – מושבים וכלל צורות ההתיישבות (יישוב קהילתיים, מושבים שיתופיים וכפרים שיתופיים), צביון מסורתי. תנועת המושבים ותנועת העובד הציוני (כולל איחוד הקבוצות והקיבוצים), לכיש היא גם המועצה הגדולה ביותר במרחב זה ובתחומה נכללים גם רוב השטחים הפתוחים, החוות החקלאיות והגנים הלאומיים.
- שפיר – מושבים, קיבוצים בעלי צביון דתי, השתייכות לתנועת הפועל המזרחי.
עם זאת, חלוקת היישובים אינה מחייבת לפי הגדרות אלה, לדוגמה המושבים סגולה ונחלה העדיפו להיות במועצה בעל צביון חילוני ולכן הם נמצאים במועצה האזורית יואב אף על פי שהם מושבים שמשתייכים לתנועת המושבים. קיבוץ עין צורים שהוא קיבוץ דתי העדיף להשתייך למועצה אזורית שפיר.
חלוקה זו גם מזיקה באופן מסוים ליישובים ולמועצות מהבחינה הכלכלית-ארגונית, ויוצרת מצבים שבהם קיימים גושים או יישובים בודדים ללא רצף טריטוריאלי עם המועצה שלהם, כגון הקיבוצים נגבה ושדה יואב, השוכנים במרחק של 25 דקות נסיעה מישובי המועצה האזורית יואב, או מושב מנוחה, השוכן במרכז גוש יישובים ששייך למועצה האזורית יואב אך משתייך למועצה אזורית לכיש.
בחבל לכיש 95,798 תושבים, 35,217 מהם חיים ב-47 יישובים שאינם ערים, והשאר, 60,581, בעיר קריית גת. יישובי הגוש הם:
|
|
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רבקה גובר, לכיש: מקראה ספרותית היסטורית, לעשור ההתנחלות בחבל; המביאה לבית הדפוס: רבקה גובר, תל אביב: עם הספר, 1965
- לכיש – במחצית היובל להתנחלות בחבל (תשט"ו–תש"מ), הביאה לבית הדפוס: רבקה גובר, עם הספר, תל אביב, תש"מ–1980
- אריה (לובה) אליאב, קפיצת הדרך – יישוב חבל לכיש, הוצאת עם עובד, תש"ל–1970
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אכרזה על היותם של תושבי אזור קירית־גת לעירייה, קובץ התקנות 2932, עמ' 263–264, 16 בנובמבר 1972
- ^ שרון, סמדר, "כך כובשים מולדת", פרדס, 2017
- ^
חיה רגב, אביגיל אורן, התיישבות העולים בראשית שנות החמישים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, 1995
