חוק

ערך זה עוסק בחוק במערכת המשפטית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חוק (פירושונים).

חוק (מונח משפטי המגדיר מהו חוק מדינה) הוא הוראה רשמית מחייבת, המנוסחת בכתב, באופן משפטי אחיד וברור, מחייבת את כלל התושבים וניתנת לאכיפה. חוקים נחקקים על ידי הגוף המחוקק במערכת השלטון במדינה, על מנת לשמור ולהגן על שלום הציבור ורווחתו, להסדיר את החיים בחברה ואת יחסי החברה-שלטון, וכדי שמוסדות השלטון יוכלו לנהל את המדינה בצורה מיטבית.

בחוק מפורטים איסורים והיתרים בנוגע להתנהגות הפרט וכן חובות וזכויות האזרח. החוק הוא נורמה משפטית מחייבת לדפוסי התנהגות, כללים ויחסים בין-אישיים. כל אדם חייב לציית לחוק (כולל מוסדות השלטון).

כל חוק תקף מרגע שנחקק ואושר על ידי המוסדות השלטוניים ואינו זקוק לאישור או להסכמת מרכיבי החברה על מנת שיהיה תקף. במדינות שונות, יש סמכות למוסד העליון של הרשות השופטת לקבוע שחוק מסוים איננו תקף מסיבות שונות.

החוק מהווה את הבסיס לפעילות השלטון. כמעט שלא התקיימו מצבים היסטוריים, שבהם שלטון חדל מלהתקיים בלא שינוי בחוקים הנוגעים.

ברוב המדינות, פועלים גופים לאכוף ציות לחוק תוך ענישה המוטלת על הפרתו, על ידי הרשות השופטת. שימוש בענישה זו מכונה אכיפת החוק, והוא חוקי ומקובל.

ברוב המדינות ישנם חוקים האוסרים גנבה, רצח ושוד. איסורים אלו והעונשים הנלווים להם מסדירים התנהגות מיטבית מבחינת השלטונות והחברה.

סדר חברתי מבוסס על מערכת החוקים שבחברה, ובציות לחוקים. לולא הייתה קיימת מערכת חוקים הייתה החברה חיה באי-סדר חברתי.

מבחינה משפטית טכנית "חוק" הוא חלק מן הדין. ה"דין" הוא מערכת כלל הנורמות המשפטיות החלות במערכת משפטית מסוימת, וכולל לדוגמה גם את התקדים המחייב, שנקבע על ידי בית המשפט הרלוונטי, או את המנהג המחייב, ושניהם שונים באופן מהותי מן החוק.

תהליך יצירתו של החוק קרוי חקיקה^[1]. מקובל עיקרון "Lex specialis" לפיו הוראות של החוק הספציפי גוברים על הוראות החוק הכללי.

התחום העוסק בחוק ובשפיטה מכונה משפטים.

ערך מורחב – חוק יסוד

חוק יסוד הוא חוק ישראלי בעל מעמד חוקתי. חקיקת חוקי־יסוד היא הדרך שבחרה הכנסת לשם גיבוש הדרגתי של חוקה לישראל, לנוכח המחלוקת ששררה בין חברי הכנסת הראשונה בנוגע לעצם יצירתה של חוקה.

המשותף לחוקי היסוד:

• צורה – בכותרת יצוין "חוק־יסוד", ניסוח כללי כיאה לעקרונות וערכים, היעדר תאריך החקיקה כדי להדגיש כי הערכים הם מעבר לזמן ומקום.
• מעמד – חוקי־יסוד הם בעלי מעמד על־משפטי עדיף על פני חוק רגיל. כאשר חוק רגיל סותר חוק־יסוד הוא עלול להיפסל בידי בג"ץ.
• תוכן – חוקי־יסוד אמורים לבטא את שני עקרונות היסוד של המדינה: יהודית ודמוקרטית, לבטא ערכים מרכזיים, להגדיר את הרשויות והיחסים ביניהן ולעגן את זכויות האדם, האזרח והמיעוט.

בשנת 1992 כתב השופט אהרן ברק שכדי לזהות בין חוק רגיל לבין חוק יסוד, שנהנה ממעמד נורמטיבי גבוה, ניתן להשתמש במבחן צורני, כלומר שבשם נכתב שזהו חוק יסוד, במבחן מהותי שבוחן האם תוכן החוק הוא חוקתי, או מבחן שמשלב את התוכן והצורה יחד. ברק ציין שיש להעדיף את המבחן הצורני בלבד: ”אין זה רצוי ליצור חוסר ודאות באשר לעצם זיהוין של ההוראות החוקתיות, ואין זה ראוי להטיל תפקיד זה על הרשות השופטת. יש להניח ולקוות שהכנסת, כרשות מחוקקת, לא תנצל לרעה את כוחה ליצור חוקי־יסוד”^[2].

ערך מורחב – חקיקה פרסונלית

חוק מייצג נורמה כללית, הרלוונטית לציבור כולו או לחלק ניכר ממנו. לעיתים נחקק חוק, שאף שהוא מנוסח בצורה כללית, גלוי וידוע שהוא בא להתמודד עם מקרה ספציפי, הנוגע לאדם יחיד או לגוף יחיד. חוק כזה קרוי חקיקה פרסונלית, ונחשב בדרך כלל כשימוש לא ראוי במנגנון החקיקה^[3][4].

פעמים רבות, חוק שנחקק בחקיקה פרסונלית מכונה על שם האדם שאליו כוון החוק. דוגמה לכך הוא חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה^[5], המוכר בשם "חוק בשארה", משום שהאדם היחיד שהחוק רלוונטי לגביו בעת חקיקתו הוא חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה.

לעיתים נחקק חוק בעקבות מקרה ספציפי, אך אין לראותו כחקיקה פרסונלית, משום שהחוק רלוונטי למקרים נוספים. דוגמה לכך הוא "חוק דרומי", שנחקק לאחר פרשת שי דרומי שבה שי דרומי ירה למוות במסיג גבול.

ערך מורחב – החקיקה בישראל

בישראל, החוקים נחקקים על ידי הכנסת. לאחר קבלת החוק בכנסת נחתם החוק בידי יושב ראש הכנסת, ראש הממשלה, השר האחראי על הנושא ונשיא מדינת ישראל, והחוק מתפרסם ברשומות. החוק נקרא בשם שנקבע בכנסת, ובשם השנה בה חוקק, לדוגמה: חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965.

בכך שונה ה"חוק" מן החיקוקים הבאים:

• חוקה, שעדיין לא כוננה בישראל.
• חוק יסוד, שהוא פרק מפרקי החוקה אותו מחוקקת הכנסת בתפקידה כאספה מכוננת מעת לעת.
• פקודה, שהיא נורמה שנקבעה על ידי גוף שאינו נבחר – הנציב העליון בזמן המנדט הבריטי או מועצת המדינה הזמנית מיד לאחר קום המדינה.
• צו, כללים או תקנות, שהם חקיקת משנה הנחקקת על ידי זרוע מזרועות הרשות המבצעת, אם המדובר במשרד ממשלתי, רשות עירונית, או כל גוף אחר שהוסמך בחוק לחוקק חקיקת משנה.

לכל אחד מדינים אלו תוקף שונה, אם הם סותרים זה את זה. מבחינה עקרונית המדובר בפירמידה של חיקוקים שבראשה ה"חוקה" ומתחתיה ה"חוק" כשמתחתיו חקיקת המשנה, (כאשר מבחינת הכמות החוקה היא מסמך קצר לרוב, ומספר התקנות והצווים בחקיקת המשנה הוא גדול בהרבה ממספר החוקים) ובמקרה של סתירה יחול הדין העליון בפירמידה (כך שהחוקה תחול במקרה של סתירה עם החוק, והחוק יחול במקרה של התנגשות עם חקיקת משנה).

דוגמה לחקיקה פרסונלית בישראל: בשנת 2001 תוקן בישראל חוק שחרור על-תנאי ממאסר^[6] ונקבע בו, שוועדת השחרורים לא תמליץ על קציבת עונשו של אסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה עקב מניע פוליטי-אידאולוגי ולא תמליץ על מתן חנינה לאסיר כזה. החוק מנוסח באופן כללי, אך כיוון שבעת חקיקת התיקון היה בישראל רק אדם אחד שהתיקון רלוונטי לגביו – יגאל עמיר – נטען לגביו שהוא פרסונלי. אף על פי שהכלל הוא שאין חקיקה רטרואקטיבית, החוק יחול עליו היות שהוא עוסק בשלב החנינה שהוא עתידי^[7].

ערך מורחב – הוראת שעה

החוק, על־פי מהותו כקביעה של נורמה, נחקק בדרך כלל ללא הגבלת זמן, והוא בתוקף עד לשינויו או לביטולו. לעיתים נוצר צורך בקביעת נורמה זמנית, באמצעות חוק שתוקפו לתקופה קצובה, למשל שנה. חוק כזה קרוי "הוראת שעה". הצורך בהוראת שעה נובע משתי סיבות עיקריות:

• מענה לצורכי השעה, למשל הטלת מס זמני למימון הוצאה גדולה ובלתי מתוכננת, כגון מלחמה.
• יצירת נורמה שהמחוקק איננו משוכנע בנכונותה, ולכן קובע אותה לתקופת ניסיון קצובה מראש, שבסופה יפקע החוק, אלא אם יוחלט אחרת, כלומר יוחלט להאריך את תקופת הניסיון לתקופה נוספת או להפוך את ההוראה לחוק קבוע, לעיתים תוך שינויים הנובעים מהניסיון שנצבר.

כן נחקק לעיתים חוק, או שינוי בחוק, על מנת לקבוע מאורע מיוחד או לפתור בעיה מיוחדת. דוגמה לכך הוא תיקון בחוק שנועד לפזר את הכנסת מוקדם מהקבוע בחוק הרגיל.

• החקיקה בישראל
• שלטון החוק
• ספר החוקים הפתוח

• חיים כהן, המשפט, מוסד ביאליק, 1991, פרק רביעי: החוק, עמ' 152–191

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: חוק

• איתי בר-סימן-טוב, ‏דיני חקיקה, עיוני משפט לז(3), תשע"ו, עמ' 645–712
• Masterful Inactivity Could Be the Solution Everybody Runs Round in Circles to Find - הסבר של David Porter על הסכנות שבחקיקת חוקים כמענה ללחץ ציבורי לעשיית מעשה, ללא בחינה מעמיקה של השלכותיהם העתידיות.
• מיכל טמיר, ‏חקיקה פרסונלית - חקיקה סלקטיבית?, חוקים י"ב, ‏דצמבר 2018