מיזוג חברות

ערך זה עוסק במיזוג בין תאגידים, שלאחריו אחד מהם חדל מלהתקיים. אם התכוונתם לתחום הרחב יותר של שינויי מבנה ושליטה תאגידיים, ראו מיזוגים ורכישות.

מיזוג חברות מוגדר בישראל כ"העברה של כלל הנכסים והחיובים, לרבות חיובים מותנים, עתידיים, ידועים ובלתי ידועים, של חברת יעד לחברה קולטת, אשר כתוצאה ממנה מתחסלת חברת היעד".^[1] אם כן, פעולת מיזוג, בצורתה הפשוטה ביותר, מערבת שתי חברות: אחת הממשיכה להתקיים (החברה הקולטת) ואחרת הנקלטת בחברה הראשונה ומפסיקה להתקיים (חברת היעד). לאחר המיזוג, חברת היעד מחוסלת במרשמי רשם החברות^[2] והמיזוג מתועד במרשם המתנהל לגבי החברה הקולטת.^[3]

מבחינה כלכלית ועסקית, חברות מתמזגות כדי ליהנות מהיתרונות והרווחים העתידיים שעשויים לנבוע, לדעתן, מאיחוד הפעילות והמבנה התאגידי שלהן. החברה הקולטת סבורה שחברת היעד אוחזת בנכסים שיפיקו רווח בעתיד. כן סבורים, שאותם נכסים יתפתחו ויניבו תשואה כלכלית רבה יותר דווקא במסגרת החברה הקולטת. דוגמה לכך היא חברת תרופות בינלאומית גדולה, הממזגת לתוכה חברה מקומית קטנה שפיתחה תרופה חדשנית למחלה מסוימת. החברה הקולטת (הבינלאומית) סבורה שנכסי חברת היעד (בעיקר הקניין הרוחני שלה, כגון הפטנט על התרופה החדשה) יוכלו לייצר רווחים. בו בזמן, אנשי חברת היעד זקוקים ל"מטריה" של חברה גדולה ומבוססת כדי לקבל גישה להון נוסף (שיאפשר את המשך הפיתוח) ולמנגנון הפצה הפועל ברחבי העולם. במקרה כזה, עשוי להיות כדאי לשתי החברות להתמזג. מידת הנטייה לאשר את המיזוג תהיה תלויה גם בגובה התשלום שמוכנה החברה הקולטת להעביר לבעלי המניות הנוכחיים של חברת היעד (מיזוג משול לרכישת 100% מהמניות של חברת היעד). שתי תמורות המיזוג הנפוצות הן מזומן ומניות (או ניירות ערך אחרים) של החברה הקולטת או חברה שלישית.

מיזוג שונה מרכישה. במקרה של רכישת חברה, החברה הנרכשת מוסיפה להתקיים ולא מתחסלת. כיום, מיזוגים פחות נפוצים מרכישות. זאת, בעיקר עקב היתרונות הנובעים מהמשך קיום האישיות המשפטית של החברה הנרכשת. בישראל, בחברות גדולות (בפרט חברות ציבוריות), מיזוגים של ממש נדירים למדי ומרבית הפעולות המדווחות כ"מיזוג" אינן מיזוג אמיתי, אלא מיזוג משולש הופכי, שהוא למעשה סוג של רכישה.

בשל תוצאותיו הדרמטיות של המיזוג, המשפיעות על קהלים שונים (החברות המתמזגות עצמן, בעלי מניותיהן ונושיהן), מיזוג דורש שורה של אישורים. אלו צריכים להינתן על ידי הגופים המושלים בחברות המתמזגות: הדירקטוריון והאסיפה הכללית.

השלב הראשון בדרך למיזוג הוא אישור של כל אחד מהדירקטוריונים של החברות המתמזגות. אסור לדירקטוריון לאשר מיזוג אם הוא סבור שבעקבותיו, החברה הקולטת לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה לנושים.^[4] לאחר שכל דירקטוריון אישר בנפרד את המיזוג, שניהם יחד מנסחים וחותמים על הצעת מיזוג.^[5] מסמך זה עומד בבסיסו של הליך המיזוג. בהצעת המיזוג מפורטות, בין השאר, תמורות המיזוג – מה יקבלו בעלי המניות הנוכחיים בחברת היעד.

השלב הבא הוא הבאת הצעת המיזוג לאישורן של האסיפות הכלליות, בכל אחת מן החברות המתמזגות.^[6] עם זאת, החוק מוותר על הדרישה לכנס אספה כללית בחברת יעד הנמצאת בשליטתה המלאה של החברה הקולטת ושכל מניותיה בבעלות החברה הקולטת; לפיכך, חברה המחזיקה 100% ממניותיה של חברה אחרת יכולה למזג אותה לתוכה בקלות רבה יחסית.^[7] כמו כן, אין צורך לכנס אספה בחברה הקולטת, כאשר מתקיימים שלושה תנאים במצטבר: המיזוג אינו כרוך בשינוי התקנון של החברה הקולטת; החברה הקולטת אינה מקצה למעלה מ-20% מזכויות ההצבעה (קרי, המניות) שלה, ואף אדם לא יהפוך לבעל שליטה בה, במסגרת המיזוג; ועסקת המיזוג אינה סוג של עסקת בעלי עניין.^[8] אישור המיזוג בכל אחת מהאסיפות הכלליות צריך להתבצע ברוב רגיל, שהוא רוב פשוט מבין הנוכחים בהצבעה.^[9] מסיבה זו, פעמים רבות עדיף לחברה קולטת "לרכוש" חברה אחרת בדרך של מיזוג ולא בדרך של הצעת רכש, הדורשת היענות רחבה יותר. על הצעת מיזוג, לעומת זאת, מכריעים רק בעלי המניות המתעניינים בה מספיק כדי להגיע להצבעה, וברוב נמוך יותר.

לאחר 30 יום מקבלת ההחלטה (המאוחרת מבין השתיים) באספה הכללית, יבוצע המיזוג עצמו. הוא כולל את הפעולות המשפטיות הבאות: "כל הנכסים והחיובים של חברת היעד, לרבות חיובים מותנים, עתידיים, ידועים ובלתי ידועים, יועברו ויוקנו לחברה הקולטת" (זה לב-לבו של ההליך); יראו את החברה הקולטת כאילו הייתה חברת היעד בכל הליך משפטי; רשם החברות יעביר את פנקס השעבודים של חברת היעד לזה של החברה הקולטת; חברת היעד תחוסל ותימחק ממרשמי החברות; הרשם ימסור לחברה הקולטת תעודת מיזוג וירשום את דבר המיזוג במרשם לגבי החברה הקולטת.^[10]

כאשר חברה מתחסלת, מובן מאליו שגם הון המניות שלה חדל מלהתקיים. מבחינה מעשית, פירוש הדבר הוא שבעלי המניות מקבלים לידיהם (באופן אוטומטי, שלא כמו בהצעת רכש, בה הם מתבקשים לאשר באופן פעיל את מכירת מניותיהם) את תמורת המיזוג, בעוד המניות שהיו להם – נמחקות. החיובים הנובעים מניירות ערך אחרים של חברת היעד, כגון אג"ח, ימשיכו להתקיים ולעיתים גם להיסחר באופן ציבורי, אך ני"ע אלו או חלופיהם יהיו כעת חלק ממצבת ניירות הערך של החברה הקולטת.^[11]

לעיתים, מיזוג מעורר סוגיות של הגבלים עסקיים. חברה הפועלת בענף מסוים יכולה לשאוף למזג לתוכה חברה אחרת, המתחרה בה, רק כדי לבטל את האיום על מעמדה בשוק. חברות, המתכוונות להתמזג, עשויות ליפול בגדרם של תנאים מסוימים^[12] המחילים על המיזוג את דיני ההגבלים. במקרה כזה, קיים צעד מקדים לכל שלבי המיזוג שצוינו לעיל (עוד לפני הצעת המיזוג), והוא קבלת אישור מהממונה על ההגבלים העסקיים. החברות צריכות להמציא לממונה הודעת מיזוג.^[13] הממונה יאשר או ידחה את המיזוג, לפי השאלה האם הציבור או התחרות באותו ענף יפגעו.^[14] רק אם ניתן האישור, רשאיות החברות להתמזג.^[15] בית הדין להגבלים עסקיים רשאי להורות על פיצול חברה שהיא תוצאה של מיזוג בלתי-חוקי.^[16]

פעמים רבות, חברה מעוניינת לרכוש חברת מטרה, מבלי שזו האחרונה תתחסל. הדרך הרגילה לביצוע המהלך היא רכישה פשוטה של המניות (כאשר חברת המטרה היא פרטית), או הצעת רכש מלאה (כאשר חברת המטרה היא ציבורית). אולם, הצעות רכש מחייבות אחוזי היענות גבוהים מצד בעלי המניות הנוכחיים של החברה הנרכשת – נדרשים 95% כדי לאפשר רכישה מלאה.^[17] מיזוג, לעומת זאת, דורש רוב פשוט. לכן, פותח מנגנון, העושה שימוש בכלי המיזוג ��די לבצע רכישה: המיזוג המשולש ההופכי (reverse triangular merger).

במיזוג כזה פועלות שלוש חברות: חברה רוכשת (שאינה מהווה חברה קולטת או יעד); חברה נרכשת (החברה הקולטת) וחברת יעד. המיזוג נעשה במספר צעדים. ראשית, החברה הרוכשת מקימה חברה-בת. זו מוקמת רק לצורך המיזוג, והיא מהווה את חברת היעד. שנית, החברה הנרכשת ממזגת לתוכה את חברת היעד; בתור תמורת המיזוג, בעלת המניות הנוכחית של חברת היעד – שהיא החברה הרוכשת – מקבלת מניות של החברה הנרכשת. שלישית, חברת היעד מתחסלת, והחברה הרוכשת נותרת עם המניות של החברה הנרכשת. התוצאה הסופית זהה לזו שהייתה מתקבלת ברכישה.^[18]

מיזוג משולש הופכי מעורר בעייתיות מסוימת: מנגנון הצעת הרכש (אותו המיזוג עוקף) עוצב כדי להגן על בעלי המניות בחברה הנרכשת, מפני רכישת חלקם במחיר נמוך מדי. לכן, נדרש שהחוק יספק לפחות הגנה דומה לבעלי המניות בחברה הקולטת במיזוג משולש הופכי (החברה הנרכשת). החוק אכן מספק הגנה מסוימת, בדמות הקביעה שבית המשפט יאשר מיזוג הסכמי (במקרה בו זה הגיע לבית המשפט) רק אם שוכנע שהתמורה לבעלי המניות היא הוגנת וסבירה.^[19] למרות ההכרה בבעיית עקיפת הצעת הרכש, בית המשפט בישראל אישר רכישת חברה על דרך של מיזוג משולש הופכי וקבע כי אין בכך סתירה להוראות חוק החברות ולכוונתו.^[20] נותר עדיין צורך לקבוע הגנות ראויות לבעלי מניות החברה הנרכשת במיזוג מעין זה.^[21]

חברה יכולה לסיים את חייה (חיסול) בשתי דרכים: במיזוג או בפירוק. כשם שפירוק יכול להתבצע בידי בית המשפט או מרצון, הרי שבדומה לכך, מיזוג, אף שלרוב הוא נעשה בצורה הסכמית, ניתן לביצוע בהוראת בית המשפט. זה הוא ה��יזוג הנובע מ"הסדר בין חברה לבין [...] בעלי מניותיה" לפי סעיף 350 לחוק החברות. תוצאותיו של מיזוג כזה קבועות בסעיף 351 לחוק החברות:

351. שינוי מבנה ומיזוג
(א) הוגשה לבית המשפט בקשה לאישור פשרה או הסדר כאמור בסעיף 350, והוכח לבית המשפט שהפשרה או ההסדר הוצעו לשם תוכנית בדבר שינוי מבנה של חברה או מיזוגן של חברות, ושלפי התוכנית יש להעביר מפעל או נכסים של אחת החברות (בפרק זה – החברה המעבירה) לחברה אחרת (בפרק זה – החברה הנעברת), רשאי בית המשפט, בצו המאשר את הבקשה או בצו שניתן לאחר מכן, להורות בדבר –

(1) העברת המפעל, הנכסים או החיובים כולם או מקצתם של החברה המעבירה לחברה הנעברת;

(2) הקצאה של מניות, איגרות חוב, פוליסות או טובות הנאה דומות אחרות שבחברה הנעברת, אשר היא חייבת להקצותן לאדם על פי ההסדר או הפשרה;

(3) המשך מטעם החברה הנעברת או נגדה של הליך משפטי התלוי ועומד מטעם החברה המעבירה או נגדה;

(4) חיסול החברה המעבירה ללא פירוק;

(5) הסעד לאנשים המתנגדים לפשרה או להסדר בתוך הזמן ובדרך שיורה בית המשפט;

(6) כל עניין שבשגרה הדרוש כדי להבטיח ששינוי המבנה או המיזוג יבוצע בשלמות וביעילות.

(ב) ניתן צו כאמור להעברת נכסים או חיובים, יועברו הנכסים מכוח הצו ויוקנו לחברה הנעברת, וישוחררו, אם הורה על כך הצו, מכל שעבוד שפקע תוקפו מכוח הפשרה או ההסדר, ואילו החיובים יועברו לחברה הנעברת ויהיו לחיוביה שלה.
(ג) ניתן צו לפי סעיף זה, תעביר כל חברה שעליה חל הצו העתק מאושר שלו לרשם בתוך שבעה ימים מיום שניתן; חברה שהפרה הוראה זו, דינה ודין כל נושא משרה בה שאישר או התיר את ההפרה, קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, תשל"ז–1977, לכל יום שבו נמשכת ההפרה.

מיזוג כזה עושה שימוש בהליכים של פשרה או הסדר, הקבועים בסעיף 350 לחוק החברות. אלו מיועדים הן לחברות הנמצאות במצבי חדלות פרעון והן לחברות אחרות, המבקשות לבצע שינוי במערך זכויותיהן וחיוביהן כלפי נושיהן או בעלי מניותיהן, כאשר אותו שינוי מצריך שיינתן לו אישור בית המשפט, בעיקר בשל אלמנט הכפייה המעורב בו (האפשרות לגרום לכך שגם בעלי מניות שאינם מסכימים למיזוג יהיו כפופים לו). אותו אלמנט כפייה נמצא גם במיזוג הסכמי רגיל לפי סעיפים 314–327 לחוק החברות, אלא שבכל זאת קיימים מקרים בהם מיזוג כאמור אינו ההליך המתאים ונדרשת מעורבותו של בית המשפט. סעיף 351 מיועד להסדיר את התוצאות של מיזוג חברה לפי סעיף 350, כך שיהיו זהות לאלו המתקבלות במיזוג רגיל (כל נכסי וחיובי החברה המעבירה עוברים לחברה הנעברת והראשונה מתחסלת).

• הצעת רכש
• מיזוגים ורכישות
• פירוק חברות

• שרון חנס ועמרי ידלין, "על מיזוג, מיזוג הופכי ורכישה בחוק החברות", הפרקליט מז 104 (2003)
• רון חריס, "המיזוגים הגדולים הראשונים בהיסטוריה", משפט ועסקים ח 105 (2008)
• רשות התחרות, הנחיות הממונה על הגבלים עסקיים לגבי הליכי הדיווח והבדיקה של מיזוגי חברות לפי חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח 1988