סוזוקי מוטור

ערך זה עוסק ביצרנית הרכב היפנית סוזוקי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו סוזוקי.

סוזוקי מוטור
スズキ株式会社

נתונים כלליים
סוג	חברה ציבורית
בורסה	הבורסה לניירות ערך בטוקיו (7269)
מייסדים	מישיו סוזוקי
תקופת הפעילות	1909–הווה (כ־115 שנים)
חברות בנות	Maruti Suzuki Pak Suzuki Motors Suzuki Motor Gujarat Suzuki Indomobil Motor Magyar Suzuki Suzuki Motorcycle India Limited
מיקום המטה	הממאצו
משרד ראשי	יפן המאמאטסו, שיזוקה, יפן
ענפי תעשייה	תעשיית הרכב
מוצרים עיקריים	אופנועים, מכוניות, גנרטורים חשמליים, טרקטורונים, סירות
הכנסות	2,746 מיליארד ין יפני (2006)
רווח	66 מיליארד ין יפני (2006)
יו"ר	אוסמו סוזוקי
מנכ"ל	Suzuki Osamu
עובדים	14,180 (2006)
www.globalsuzuki.com

סוזוקי מוטור (ביפנית: スズキ株式会社) היא חברה יפנית לייצור אופנועים, מכוניות ומוצרים נוספים. החברה הוקמה בשנת 1909 על ידי מישיו סוזוקי בהמאמאטסו, שיזוקה, יפן, וייצרה בתחילת דרכה מכונות אריגה.

בדירוג ה-Global 500 של המגזין פורצ'ן לשנת 2011, מוקמה סוזוקי במקום ה-316^[1].

בארבעים שנותיה הראשונות ייצרה סוזוקי מוצרים תעשייתיים בתחום האריגה. ב-1949 הפכה החברה לציבורית. שמה המוקדם היה 'סוזוקי לום' (לום מלשון אריגה באנגלית) וב-1954 הוא הוחלף לסוזוקי מוטור, לאחר שנתיים של הצלחה בייצור אופניים ממונעים שכונו על ידי החברה 'פאואר פרי'. מספר שנים לאחר מכן הופרדו עסקי האריגה מעסקי המנועים והפכו לחברה עצמאית.

ב-1955 התקדמה החברה לייצור אופנוע ראשון עם מנוע 125 סמ"ק שכונה 'קולדה'. עוד באותה שנה התחיל ייצור של מכונית זעירה בשם סוזולייט שהייתה בעלת מנוע שתי פעימות בנפח 360 סמ"ק. מספר שנים לאחר מכן שווקה גם גרסת טנדר לסוזולייט. ב-1960 כבר הוצג אופנוע 'קולדה' דו צילינדרי, דו פעימתי בנפח 250 סמ"ק והספק של כ-20 כוח סוס.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 נכנסה סוזוקי לתחום המרוצים וב-1962 זכתה לראשונה במרוץ אופנועים בינלאומי באי מאן בקטגוריית 50 סמ"ק. היא גם הצליחה לזכות באליפות עולם במרוצי הגרנד פרי בקטגוריה זו. עם ההצלחה נפתחו סוכנויות משנה לשיווק במקומות שונים בעולם ולראשונה בארצות הברית. אופנוע שזכה להצלחה יחסית בארצות הברית הוא ה-K15 שהיה אופנוע שטח 2 פעימות בנפח 80 סמ"ק.

בשנת 1967 התחילה סוזוקי לייצר מכונית מיקרו בשם 'פרונטה', המונעת בהנעה אחורית עם מנוע אחורי של 360 סמ"ק. אורכה של המכונית כשלושה מטרים. בגרסת היצוא הוצעו גם מנועים מוגדלים ל-450 סמ"ק. באותן שנים שווקו מספר דגמים נוספים בעלי בסיס דומה כדוגמת טנדר ומיקרו-ואן. כל הדגמים הבסיסיים הונעו על ידי מנועי ה-360 סמ"ק שהיו מנועי שלושה צילינדרים, שתי פעימות, מקוררי אוויר ובעלי הספק של כ-30 כוחות סוס.

ב-1970 התחילה סוזוקי לייצר רכב שטח זעיר בעל הינע לארבעת הגלגלים המכונה ג'ימיני. דגם זה השתמש במנוע ה-360 סמ"ק, אך שאר המרכיבים נלקחו מרכב של יצרן שהפסיק פעילותו בשם הופסטאר.

בסוף שנות ה-60 התחילה סוזוקי בייצור אופנועים בעלי נפח מנוע גדול יותר. הראשון הוא ה-T500 עם מנוע 500 סמ"ק דו צילינדרי, דו פעימתי ו-46 כ"ס. ב-1971 הציגה החברה את האופנוע הגדול ביותר שלה, ה-GT750 בעל מנוע שלושה צילינדרים בשורה, עם 67 כ"ס, אך עדיין עם שתי פעימות. בדומה לדגמים דומים של המתחרים היפנים באותן שנים, גם דגם זה סבל מכוח מנוע חזק ומתפרץ במקביל לשילדה ומיתלים רכים שלא התאימו לכוח המנוע.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 יוצרו גרסאות המשך לפרונטה עם מנועים וממדים מוגדלים. במקביל, הוצעו גם מנועי ארבע פעימות בנפחים של 500 עד 970 סמ"ק וחלק מן המנועים אף היו מקוררי מים. בשוקי הייצוא כונו לעיתים דגמים אלו בשם LS או SS. בדור הרביעי שכונה לעיתים 'אלטו' ויוצר החל מ-1979 הוצגו מנועים בקדמת המכונית עם מעבר להנעת גלגלים קדמית.

ב-1974 הוצג אופנוע ה-RE5 שהונע לראשונה על ידי מנוע שאינו מבוסס על מחזור שתי הפעימות. אך הוא גם לא היה מנוע 4 פעימות, אלא מנוע סיבובי המוכר כמנוע ונקל והתבסס על מנוע הונקל של חברת NSU. סוזוקי היא הראשונה שניסתה להציע מנוע ונקל באופנוע ס��רתי, אך הניסיון לא צלח וייצור האופנוע נפסק תוך שנתיים. ייתכן שזה נבע מההחלטה האסטרטגית של החברה להיכנס לתחום 4 הפעימות, כשב-1976 הוצגה לראשונה סדרת אופנועי ה-GS שמלווה את סוזוקי עד ימינו. אלו היו ראשוני אופנועי ארבע הפעימות בעלי מנועי ארבעה צילינדרים בשורה. הדגמים הראשונים היו בנפח 400 ו-750 סמ"ק, ושנה לאחר מכן הוצג דגם ה-1000 סמ"ק הראשון, GS1000. שוק אופנועי 4 הפעימות הגדולים כבר נשלט אז על ידי הונדה וקוואסקי, ובאופן טבעי דגמי סוזוקי לא קיבלו את הבכורה בקבוצתם, אך מצד שני הם לא היו גרועים משמעותית ממתחריהם.

ב-1976 זכתה סוזוקי לראשונה באליפות גרנד פרי בקטגוריה הבכירה בנפח 500 סמ"ק עם הרוכב בארי שין. בעונה זו זכו רוכבי סוזוקי בתשעה מתוך עשרת המקומות הראשונים. בשנים הבאות זכתה סוזוקי בשלוש אליפויות נוספות שהפכו בשנות ה-80 וה-90 לנדירות יותר עבורה. בקטגוריית השטח קצרה סוזוקי הצלחה במרוצי המוטוקרוס העולמי והשיגה מספר אליפויות יצרן ורוכב בסוף שנות ה-70.

ב-1982, בדומה לשאר החברות היפניות גם סוזוקי הציגה אופנוע עם מגדש טורבו. היה זה ה-XN85 בעל מנוע 4 צילינדרים בשורה בנפח של 650 סמ"ק. הספק המנוע היה 85 כוחות סוס שהיוו כ-15 אחוז תוספת בהשוואה למנוע הרגיל, אך גם אופנוע טורבו זה יוצר רק שנים ספורות, כנראה בגלל אופי מנוע הטורבו שלא נמצא מתאים לאופנועים.

ב-1983 התחיל ייצור הסוויפט עם מנוע בנפח ליטר וממדים של מכונית מיני שהייתה גדולה מרוב דגמי המיקרו האחרים של היצרן. דגם זה כוון בראש ובראשונה לשוקי הייצוא, בעוד דגמי המיקרו כוונו לשוק היפני בו חוקי הרישוי נתנו הקלות למכוניות קטנות.

ב-1985 הוצג ה-GSX-R750. דגם זה נחשב לאבי אופנועי הספורט הסדרתיים המוכרים עד ימינו. מבחינה טכנולוגית, כל מאפייני הדגם כבר נראו באופנועי מרוץ של אותה תקופה, אך לראשונה הם הוצגו באופנוע סדרתי. שילדת אלומיניום, פיירינג מלא (החיפוי הפלסטי) ומשקל קל של 179 ק"ג למול הספק של 106 כ"ס, סיפקו לרוכב תכונות של אופנוע מסלול במקביל לאמינות ונוחות יחסיים של אופנוע סדרתי. האופנוע נחל הצלחה גדולה במכירות.

ב-1988 הוצג רכב הכביש שטח 'ויטארה'. זה היה רכב קטן ממדים בעל הנעה לארבעת הגלגלים שהציע במקביל ליכולת השטח אבזור והתנהגות של מכונית נוסעים. בניגוד לרכבי שטח קודמים שהצטיינו בשטח אך היו בעלי התנהגות ונוחות גרועות בכביש, הוצג כאן שילוב בין שני העולמות ובממדים קטנים מהרגיל של גודל פיזי ומנוע 1600 סמ"ק. הצלחתו של הדגם הביאה במידה רבה ליצירתה של קטגוריה שלמה של רכבי כביש שטח המיועדים לספק למשתמש נוחות גבוהה בכביש עם יכולת שטח.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 פנתה סוזוקי לייצור כלי רכב גדולים יותר. בין היתר הושקו בשנים אלה דגמים ובהם הגרנד ויטארה וסוזוקי בלנו.

ב-1991 הוצגה הסוזוקי קפוצ'ינו שהייתה מכונית ספורט קטנה אשר הייתה מיועדת לשוק היפני.

ב-1995 הציגה סוזוקי את דגם המשפחתית-הקומפקטית שלה: סוזוקי בלנו, בתצורת סדאן ומנוע 1,600 סמ"ק שהיה מבוסס על מכונית המיני סוזוקי סוויפט. הבלנו יוצרה עד 2007. באותה שנה הוצג סוזוקי X-90, אך הוא לא זכה להצלחה וייצור הופסק בשנת 1997.

ב-1996 הוצג דור חדש לשושלת ה-GSX-R750. לאחר שנים של שימוש במנועים מקוררי אוויר ושמן, החליטה סוזוקי ליישר קו עם המתחרים ולהשתמש במנוע מקורר מים. גם מבנה השילדה שאפיין את הדגמים הקודמים בהקיפו את המנוע מלמעלה הפך לעריסה כפולה סטנדרטית שהקיפה את המנוע מצידיו. בשנת 2001 הציגה סוזוקי גרסה גדולה יותר של הגרנד-ויטארה עם מנוע 2700 סמ"ק מטיפוס V6. שנה לאחר מכן הוצג דגם הליאנה עם מנועי 1600 סמ"ק והחליף את הבלנו. בשנת 2006 הוצגו גרנד-ויטארה וסוויפט חדשים.

ב-1998 הוצג הגרנד-ויטארה שהמשיך את הקו של הוויטארה, אך בממדים גדולים יותר ומנועי 2000 סמ"ק.

ב-1999 הוצג אופנוע ההיאבוסה בעל מנוע 1300 סמ"ק והספק של 175 כ"ס שהפכו אותו למהיר בעולם עם מהירות סופית של כ-300 קמ"ש. האופנוע ששקל 215 ק"ג לא היה ספורטיבי קיצוני אך עוצב בצורה אווירודינמית במיוחד כדי להשיג את המהירות הגבוהה. ב-2003 הוצג הבורגמן 650 שהיה קטנוע גדול ממדים. עד שנת 2007 זה עדיין היה הקטנוע בעל נפח המנוע הגדול ביותר שהוצג אי פעם. בנוסף למנוע דו צילינדרי והספק של 54 כ"ס, הוצעה בבורגמן לראשונה בקטנוע תיבת הילוכים אוטומטית עם אפשרות לקביעת הילוך ידנית בדומה לתיבות העברה מסוג 'טיפטרוניק' במכוניות.

בשנת 2002 החל ייצור של סוזוקי לפין שנמשך גם כיום (2024).

בשנת 2008 התחילה "סוזוקי" לייצר בארצות הברית וקנדה את דגם הטנדר סוזוקי אקווטור.

בשנת 2009 הציגה סוזוקי את סוזוקי קיזאשי שהוגדרה כמכונית משפחתית גדולה. הדגם שווק ביפן, צפון אמריקה, ארצות הברית, אירופה, הודו, איראן, אוסטרליה וניו זילנד.

בשנת 2016 הודתה החברה שנתוני צריכת הדלק שפרסמה במשך מספר שנים לא עמדו בדרישות התקן של משרד התחבורה היפני^[2].

סוזוקי התמחתה בכל שנותיה בייצור מכוניות זעירות. קבוצת מכוניות אלו מכונה ביפנית קייג'ידושה (שמשמעותו רכב קל) ובאנגלית נהוג לכנות את מכוניות הקבוצה קייקארס. מאפייני מכוניות אלו מוכתבים על ידי תקנות רישוי יפניות הנותנות הקלות באגרות רישוי, מיסוי, תנועה וחנייה ברחבי יפן.

התקנות הוצגו לראשונה ב-1949 לאחר מלחמת העולם השנייה כדי לקדם ייצור מכוניות זולות וברבות השנים הפכו לרלוונטיות בניסיון לטפל בצפיפות הגדולה בערים. התקנות הראשונות הגבילו את אורך המכונית ל-2.8 מטר ומנוע 150 סמ"ק, אך במהרה עודכנה ההגבלה ל-360 סמ"ק. הסוזולייט, הפרונטה ודגמים נוספים היו כולן מכוניות קיי.

עם השנים הועלו הספים השונים והתקנות הנוכחיות מ-1998 מגבילות לנפח של 660 סמ"ק, אורך של 3.39 מטר והספק מרבי של 64 כ"ס. כיום, דגם האלטו ודגמים נוספים של סוזוקי המשווקים בלעדית ביפן עומדים בתקנות אלו.

דוגמה למכוניות קיי: סוזוקי ספסיה, סוזוקי פאלט, סוזוקי להפין, סוזוקי קפוצ'ינו.

• קרוסאובר – דגם הגדול במעט מהויטארה. הדגם הוצג בשנת 2013, ועודכן ב-2016 בשינויים בעיצוב החזית והפנסים, וכן בהחלפת המנוע ל-1.4 ליטר טורבו. ב-2021 עבר הרכב עדכון ונוספה לו מערכת היברידית קלה, וכן בהמשך אותה שנה הוצג דור חדש לקרוסאובר, עם עדכון כללי של המראה שלו^[3]
• ויטארה – קרוסאובר קטן. לויטארה יש הנעה כפולה עם יכולות שטח, המקבלת כוח ממנוע 1.6 ל' בנזין אטמוספירי, או 1.4 ל' טורבו-בנזין. החל משנת 2019 דגמי 1.6 ל' ירדו והפסיקו להגיע לישראל. המותג בישראל קיים בדגמים 1.4 ל' טורבו, ו1.0 טורבו 4×4 הנעה כפולה. ב-2021 הוצגה גרסה היברידית קלה של המכונית^[3].
• סלריו - דגם מיני שהוצג בשנת 2014. גודלו הפיזי קרוב לאלטו ולספלאש, ותא המטען שלו גדול יותר משמעותית מהם^[4]. שלדתו משמשת את האיגניס.
• סוזוקי APV - מיניוואן המיוצר משנת 2004 ועד היום.
• סוזוקי איגניס – רכב פנאי-שטח קטן, הוצג בשנת 2016 בתערוכת הרכב של פריז. אחד מהדגמים היחידים בעולם עם סרן חי.
• סוויפט – סופרמיני. דור ראשון הוצג בשנת 1983, השני ב-1990, השלישי ב-1995, הרביעי ב-2005, החמישי ב-2010. ביולי 2017 הוצגה גרסת "סוויפט ספורט" עם מנוע גדול יותר, וכן "סוויפט הייבריד" עם מנוע עזר חשמלי עבור השוק היפני.
• ג'ימני – רכב שטח קטן שהוצג לראשונה בשנת 1970. בשנת 1998 הוצג הדור השלישי. הדגם עבר מתיחת פנים אחת ב-2011, שבה נוספה לו מערכת בקרת יציבות, וב-2013, שאז עבר שינוי קל בעיצוב החיצוני. הדגם נמכר בישראל עד 2007, אז שיווקו הופסק בעקבות החוק המחייב כל רכב חדש במערכת בקרת יציבות. ב-2011 נוספה לרכב המערכת, ומכירותיו בישראל חודשו. בשנת 2018 הוצג הדור הרביעי המשווק עד היום אשר מתבסס בעיצובו על הדגמים הקודמים ומציג עיצוב רטרו בשילוב מערכות מתקדמות ויכולות שטח.

• סווייס – כחלק משיתוף הפעולה עם טויוטה, הציגה סוזוקי ב-2020 את ה-Swace. זוהי מכונית אשר מבוססת כמעט לחלוטין על גרסת הסטיישן של טויוטה קורולה^[5].
• אקרוס – כחלק משיתוף הפעולה עם טויוטה, הציגה סוזוקי ב-2020 את ה-Across, מכונית המבוססת כמעט לחלוטין על טויוטה ראב 4 בגרסה ההיברידית–נטענת^[6].

• בלנו - סופרמיני גדולה. הדגם הוצג ב-1995 כמשפחתית סדאן/סטיישן וזכה להצלחה רבה בעולם ובישראל^{[דרוש מקור]}. הדגם השני הוצג ב-2015, והוא מצויד במנוע החדש של סוזוקי בנפח 1.2 ליטר המפיק 90 כ"ס, ומשודך לתיבת הילוכים ידנית או רציפה.

על פי נתוני קארזון (עיבוד מאגר כלי רכב פרטים ומסחריים עד 3.5 טון)^[7][8]:

מדיה וקבצים בנושא סוזוקי מוטור בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של סוזוקי מוטור (באנגלית)

• סוזוקי מוטור, ברשת החברתית פייסבוק
• סוזוקי מוטור, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• סוזוקי מוטור, סרטונים בערוץ היוטיוב
• דף הבית הבינלאומי של סוזוקי
• מכוניות סוזוקי בישראל
• אופנועי סוזוקי בישראל

יפן סוזוקי מוטור
מכוניות	דגמים המשווקים בהווה	סוויפט • ג'ימני • סלריו • איגניס • APV • לפין • ספסיה • ויטארה • אלטו • SX4 (S-Cross)
	דגמים ששווקו בעבר	בלנו • ליאנה • וורונה • ספלאש • CV1 • X-90 • טווין • סוזולייט • אקווטור • פאלט • פרונטה 800 • קיזאשי • קיי • קפוצ'ינו
אופנועים וקטנועים	היאבוסה • בורגמן