קטנוע

קטנוע הוא כלי רכב מנועי דו גלגלי.

הקטנוע חולק מאפיינים משותפים רבים עם האופנוע, אך נבדל ממנו בכך שהוא מאפשר לרוכב להצמיד את ברכיו. שילדת קטנוע מתאפיינת במבנה של "פסיעה לישיבה" (step-through frame) היוצרת מדרך להנחת רגלי הרוכב.

אף על פי שדגמי רכב מנועי דו גלגלי דמוי קטנוע (כלומר בעלי שילדה בצורת "פסיעה לישיבה"), פותחו כבר בתחילתו של עידן כלי הרכב המנועי בסוף המאה ה-19, הרי שתקופת הפריחה בתחום פיתוח קטנועים ועליה בהיקפי השימוש והפופולריות שלהם, התרחשו בעיקר בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. בשנים אלה שהתאפיינו בקשיים כלכליים ניכרים, חוסר במקורות מימון לפיתוח כלי רכב, והרס כמעט מוחלט של התשתית התחבורתית והתעשייתית באירופה, התעורר הצורך לספק אמצעי תחבורה אישי, זול, ובעל מכלולים מכניים פשוטים וקלים ליצור ולתחזוקה.

בשנים הראשונות להתפתחות הקטנוע, התאפיינו הכלים בנפחי מנוע קטנים ובהספקים נמוכים. בעשור הראשון של המאה ה-21 החלו להופיע קטנועים בעלי מנוע בנפח גדול, שמעל 250 סמ"ק ועד ל-800 סמ"ק, ועיצובם אף דמה מאוד לאופנוע בכך שההפרדה בין רגלי הרוכב הייתה ניכרת, אך עדיין לא מנעה, טכנית, את הצמדת הברכיים, תוך שמירה על מבנה השלדה המסורתי המתואר.

בקטנועים מודרניים תיבת ההילוכים היא רציפה ומבוססת על וריאטור. בעבר היו קטנועים בעלי תיבת הילוכים ידנית, כדוגמת וספה ולמברטה, אך כיום כל הקטנועים החדשים הם בעלי תמסורת רציפה.

קטנועים הם מכלי הרכב הבודדים שעדיין הונעו במנוע דו פעימתי במאה ה-21. בשל תקנות זיהום האוויר במדינות המתקדמות, מנוע זה הולך ונעלם ורוב הקטנועים מונעים במנועי ארבע פעימות. קיימים גם קטנועים המונעים בחשמל ותפוצתם צפויה לגדול בעתיד על חשבון מנועי הבעירה הפנימית.

כיום קיימים סוגי קטנועים רבים, הנבדלים בקוטר הגלגל, במהירותם המרבית ובנפח המנוע. נפחי מנוע אופייניים הם 50, 125, 250, 500 סמ"ק ועוד.

ייבוא קטנועים לישראל החל בשנות ה-50 של המאה ה-20, והיה נפוץ למדי בתור חלופת תחבורה זולה. עם העלייה בתפוצת המכוניות החלה דעיכה במכירת קטנועים ורק בתחילת שנות ה-90 חזרו ועלו מכירות הקטנועים. הסיבות לעלייה במכירות הקטנועים נבעו מעומסי תנועה גוברים שקטנועים פחות מושפעים מהם, ומאמינות ונוחות של דגמי קטנועים מודרניים בעלי תמסורת רציפה.

החל משנת 2008 הגיל המינימלי ללימוד נהיגה על קטנוע 125 סמ"ק בישראל הוא 16. הגיל המינימלי לשאר הקטנועים הוא 18.

בשנת 1954, ביקש התעשיין אפרים אילין לייבא את קטנועי למברטה האיטלקיים לישראל. עקב המגבלות על הוצאת מטבע זר מישראל באותן שנים, הציע אילין שחברת קייזר-אילין תעשיות תרכיב את הקטנועים בישראל, בשילוב רכיבים תוצרת הארץ^[1]. באוקטובר 1955 קיבל אילין אישור להקים את המפעל^[2], אך אחר כך הגיע להסכם עם החברה האיטלקית המתחרה וספה, והקים מפעל הרכבה בצפת, שהרכיב כ-10 קטנועים ליום^[3]. לאחר שהחלו תלונות על מחיר הקטנועים לעומת מחיר הקטנועים מיבוא^[4], הייצור הופסק לזמן מה וחודש ביולי 1957^[5][6]. ביוני 1960, ערך משרד האוצר בדיקה כלכלית לכדאיות קו הייצור. מסקנתו הייתה שאין כדאיות מאחר שהערך המוסף במפעל הוא נמוך, ומכיוון שהמוצר המוגמר הוא "תוצרת הארץ" אין נגבה מכס והוא מוגן בפני יבוא. בנוסף, מאחר שנאסר יבוא, האוצר מפסיד את ההכנסות ממכס, למרות שהמחיר הסופי לצרכן היה זהה למחיר קטנוע מיובא^[7]. קייזר-אילין תעשיות החליטה להמשיך בייצור, למרות שהותר יבוא קטנועים, אך סגרה את המפעל בצפת והייצור שעבר למפעל הקיים קייזר-אילין בחיפה, המשיך עד 1967^[8].

בתחילת 1957 חתם קונצרן כור תעשיות על הסכם להרכבת קטנועי למברטה האיטלקיים בישראל^[9][10]. באוגוסט 1957 יצאה קבוצה של מהנדסים מ"כור" לביקור לימודים במפעל במילאנו כהכנה לתחילת הקמת מפעל ההרכבה בישראל, שתוכנן לייצור 5,000 קטנועים לשוק המקומי וליצוא^[11]. בדצמבר 1957, יצאו הקטנועים הראשונים ממפעל ההרכבה שהוקם בקריית שמונה כשלוחה של מפעל וולקן מחיפה^[12], את חישוקי הגלגלים ייצר מפעל המתכת של קיבוץ מנרה. הצמיגים גם ייצרו בישראל^[13]. במהלך 1958 הורכבו במפעל כ-12 קטנועים ביום^[14], בתחילת 1959, הופסק הייצור במפעל עקב חוסר כדאיות כלכלית^[15][16].

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: קטנוע
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קטנועים

• עידו גנדל, איך זה עובד: התמסורת של הקטנוע, באתר ynet, 13 באוגוסט 2012