משאית

ערך זה עוסק בכלי רכב להובלת משא. אם התכוונתם ל"המשאיות" – "להקת בת" של משינה, ראו המשאיות.

משאית היא כלי תחבורה כבד המשמש להובלת סחורות וציוד. למשאיות גדלים וצורות שונות, אך לרוב יהיו גדולות מרוב כלי הרכב המצויים על הכביש. המשאיות הכבדות הנוסעות בכביש המהיר גדולות יותר מאוטובוס ובעלות מנוע בעל הספק של לפחות 350 כוחות סוס.

המשאית מורכבת מחלקים אחדים:

• מרכב או שלדה הכולל את:
  • תא הנהג ("קבינה") בו נמצאים כל אמצעי הניהוג ובו יושב הנהג
  • תא המנוע שיכול להימצא מתחת לתא הנהג או לפניו ובו שוכן המנוע
  • מכלי הדלק
  • מערכת העברת כוח (מצמד, תיבת הילוכים, גל הינע וסרן או סרנים מונעים)
  • מתלים וגלגלים
  • אזור מטען (חלק השלדה שמיועד להתקנת ארגז, מכל, מכולה או כל מתקן אחר)
• נגרר/מכולה/כן-משא – ההתקן של המשאית שעליו או בתוכו מעמיסים את המטען.

1. משאית אחודה: משאית שאינה מחוברת לגרור ובה מיקום המטען (ארגז משטח, ארגז דפנות, ארגז סגור, ארגז רכין, מערבל בטון או מכלית) מהווה חלק בלתי נפרד מהמשאית.
2. משאית סמי-טריילר: משאית המורכבת משני חלקים נתיקים: גורר ונגרר. הגורר הוא משאית ייעודית לתמיכת וגרירת נתמכים – גרורים שמתחברים לגורר על ידי צלחת ריתום הנמצאת עליו. בשפה עממית הגורר נקרא "סוס" והגרור "עגלה". ניתן לחבר יותר מגרור אחד לגורר מתאים (בישראל לכל היותר שני גרורים ובכביש סדום-אילת בלבד, שלא כמו רכבות הכבישים בהן גורר תומך מושך שלושה גרורים ומעלה). משאיות סמי-טריילר כבדות יותר ממשאיות רגילות.
3. פול טריילר: משאית רגילה עם התקן גרירה מתאים, אליה אפשר לחבר גרור "מלא" – גרור שנראה כמו משאית רגילה אולם הוא נטול תא נהג ומערכות הנעה עצמאיות.
4. משאית פירקית/משאית מפרקית: סוג של משאית עפר בה ההיגוי מתבצע באמצעות ציר מפרקי המפריד בין הגורר (בו נמצאים המנוע, תא הנהג והגלגלים הקדמיים) לנגרר (ובו המכולה הפתוחה ולרוב שני זוגות של גלגלים אחוריים). מבנה זה הוא בעל יתרונות רבים בהפחתת מאמצי פיתול על השלדה, בעיקר בדרכים בעלות פני שטח לא אחידים כגון באתרי עבודה.
5. משאית מחצבה/מכרות: משאית גדולה במיוחד בעלת גלגלי טרקטור גדולים המיועדת לעבודה בתנאי שטח של מיזמי חציבה וכרייה גדולים.

1. משאית הובלה: לרוב משאית אחודה בעלת מכולה סגורה המיועדת לנשיאת מטלטלים קטנים כגון מוצרי מזון, רהיטים, מוצרי צריכה ועוד.
2. משאית בניין: משאית בעלת מכולה פתוחה (כן משא) שנועדה לנשיאת חפצים כבדים כגון מכונות קטנות, חומרי בניין, צינורות, קורות מתכת ועוד.
3. משאית מנוף: לרוב משאית לחמרי בניין שעליה מותקן כדרך קבע מנוף המשמש להטענה ופריקה של המטען.
4. "מוביל טנקים": זוהי משאית סמי-טריילר עם כן נשיאה לרכב כבד (ראו להלן). משאית זו נועדה להובלת כלי רכב כבדים כגון טנקים, ציוד מכני הנדסי ואפילו משאיות אחרות, ולשנעם ממקום למקום.
5. "מוביל מכוניות": משאית כפולה בעלת גרור כפול ורב-קומתי המיועד לתובלה של מכוניות פרטיות מהנמלים לאולמות התצוגה וחנויות הרכב.
6. משאית עפר: משאית בעלת מכולה פתוחה מלמעלה שנועדה להעמסת עפר באתרי בנייה. את המכולה ניתן להרים לזווית באמצעות בוכנה הידראולית וכך לשפכה בקלות. נקראת גם "משאית רכינה".
7. מערבל בטון: משאית אחודה או סמי-טריילר המיועדת לנשיאת בטון במערבל בטון.
8. משאית ניקיון (מטאטא כבישים): משאית בעלת מתקני ניקוי ליד המנוע והגלגלים שמנקה את הכבישים.
9. משאית אשפה: משאית קלה או בינונית המיועדת לפינוי פסולת.
10. מוביל קירות: משאית כבדה שבאמצע של המשאית יש שני עמודים מחוברים בצורת מלבן שמניחים עליהן קירות משני הצדדים וקושרים אותם.
11. מוביל בולי עץ: זוהי משאית סמי-טריילר עם שני נגררים, שבנגררים ארבעה עמודים שניים מכל צד, שמחזיקים בתוכם עשרות בולי עץ. בדרך כלל המשאית נראית בכפר.
12. רכבת כבישים: זוהי משאית סמי-טריילר שנחשבת למשאית הארוכה והכבדה ביותר. היא יכולה להכיל 4 נגררים אחד אחרי השני. היא מובילה בדרך כלל מחצבים, אספקה, מים, דלק, נפט או חיות משק.
13. מוביל חלקי תחנות כוח: זוהי משאית סמי-טריילר עם כן נשיאה מיוחד למטען חריג בגודלו. משאית זו נועדה להובלת חלקי תחנות כוח ממקום למקום.

1. מכולה סגורה – זהו ארגז גדול המותקן על הגרור של המשאית ובעל דלת הניתנת לסגירה ופתיחה שממנה אפשר לפרוק את המטען. במכולה הסגורה ניתן לאחסן חומרים בתנאי בידוד והיא שומרת יותר טוב על התכולה של המשאית.
2. מכולת קירור – מכולה סגורה הכוללת מזגן ומשמשת להובלת מזון, שיש לשמרו קר וטרי.
3. מכלית – מכולה הנושאת מיכל גדול ומשמשת להובלת נוזלים כגון מים, דלק או נפט.
4. מכולת עפר פתוחה – מכולה שחלקה העליון פתוח, ובחלקה האחורי יש דלת המאפשרת שפיכת עפר כאשר המכולה מוגבהת על ידי בוכנות הידראוליות.
5. כן נשיאה – זוהי בעצם "מכולה ללא מכולה" הכוללת פשוט משטח גדול וישר עליו אפשר להניח מטען. המטען בדרך כלל מאובטח באמצעות שרשראות או כבלים. לעיתים משאיות כאלה כוללות גם מנוף אינטגרלי על מנת לסייע בהטענת מטען על המשטח.
6. כן נשיאה לרכב כבד – מדובר בכן נשיאה בגובה נמוך הכולל שתי רמפות מתקפלות שעליהן יכול הרכב לנסוע ולטפס על כן הנשיאה. כן נשיא�� כזה נועד בעיקר עבור ציוד מכני הנדסי ורכב קרבי משוריין, אך יכול לשמש גם לנשיאת משאיות אחרות, כלי רכב מסחריים ומכוניות פרטיות.

• תת-משאיות או משאיות קלות: אלה כלי רכב נושאי מטען שמשקלם קטן מ-6,300 ק"ג (לפי התקן האמריקני).
  1. טנדר (בעברית: "מטענית") – מכונית הכוללת מאחוריה כן פתוח וקטן לנשיאת מטען קל.
  2. ואן (בעברית: "מסחרית") – מכונית גדולה (בגודל מיניבוס) הכוללת גוף מוארך וגבוה שבו אפשר לשאת סחורה נוספת או אנשים.
• משאיות בינוניות: משאיות שמשקלן נע בין 6,300 ק"ג ל-15,000 ק"ג (15 טון).
  1. משאיות קירור (המספקות כל בוקר מוצרי מזון למכולת, למרכול או למקומות עבודה בהם יש חדר אוכל או מטבח [כמו בבתי חולים])
  2. משאיות הובלה
  3. משאית לפינוי אשפה (בשפה העממית "אוטו זבל")
• משאיות כבדות: משאיות הכבדות יותר מ-15 טון ושמותר להן לנסוע על כבישים בינעירוניים.
  1. משאיות בנייה הנושאות מערבל בטון או משאבת בטון
  2. מוביל טנקים וצמ"ה כבד
  3. משאית סמי-טריילר
  4. מנוף נייד
  5. רכבת כבישים
• משאיות שטח
  1. משאית עפר
  2. משאית מחצבה/מכרות
  3. משאיות צבאיות כמו משאיות שריוניות.
  4. כבאיות.
  5. משאית עם מקדח בורות.

כמעט כל המשאיות מורכבות ממספר חלקים:

• שלדה – שלדת המשאית שמחזיקה את תא הנהג ("הקבינה"), המנוע, מכלי הדלק, הצירים, התמסורת והגלגלים.
• הקבינה – תא הנהג.
• מרכב – המבנים שמותקנים על גבי השלדה.
• המכולה – ההתקן של המשאית שעליו או בתוכו מעמיסים את המטען.

השלדה של המשאית מורכבת משתי קורות מקבילות בצורה U שמחוברות ביחד באמצעות קורות צולבות. השלדה עשוי בדרך כלל מפלדה אך לעיתים היא עשויה מאלומיניום או מתכות קלות יותר. על השלדה מותקנים שאר חלקי המשאית.

בגלל משקלה הרב, הגלגלים של המשאית עבים וגדולים יותר מגלגלים של רכב רגיל. בנוסף, היא כוללת הרבה יותר גלגלים, שבדרך כלל באים בזוגות (כלומר: שני גלגלים זה ליד זה). למשאית כבדה יש בממוצע בין 4 ל-8 רביעיות גלגלים (כאשר רביעייה מורכבת מצמד גלגלים בצד שמאל וצמד גלגלים מקביל בצד ימין) על הגרור וכ-6 זוגות או רביעיות גלגלים על הגרר. למשאיות בינוניות או אחודות יש בדרך כלל זוג קדמי ו-1–2 רביעיות אחוריות.

לריבוי הגלגלים יש מספר סיבות:

• פיזור משקל המשאית על שטח גדול יותר וכך מוקטן הלחץ שכל גלגל מפעיל על הכביש והלחץ שכל גלגל צריך לשאת.
• הפחתת העומס על כל גלגל ובכך מוגדל אורך החיים של כל צמיג.
• אמינות: ככל שיש יותר גלגלים כך המשאית עמידה יותר בפני תקר ויכולה להמשיך לנסוע גם עם 1–3 תקרים (כי שאר הגלגלים מגבים את הגלגל התקול).

הקבינה היא תא סגור שבו יושב הנהג ומתפעל את המשאית. בחלק מקבינות יש תא אחורי הכולל ספסל שלם עם כרית המשמש את הנהג או הנהגים למנוחה ושינה (בזמן שהם לא נוהגים) כאשר עליהם לנסוע דרכים ארוכות. גודלן של הקבינות נע מקבינות פשוטות באורך 0.6 מטרים (2.0 רגל) למיני-דירה על גלגלים באורך 3 מטרים (9.8 רגל). קבינות מודרניות כוללות מיזוג אוויר, מושבים ארגונומיים, מראות בולטות, רדיו ואמצעי בטיחות שונים.

ישנם מספר קונפיגורציות של קבינות:

• "אף שטוח" – קבינה שמותקנת מעל המנוע (COE או Cab over engine) ולכן אין לה אף הבולט מעבר לשמשה הקדמית. היתרון בסידור זה הוא הקטנת אורך המשאית והגדלת שדה הראייה של הנהג. החיסרון הוא שכדי לתחזק את המנוע יש להרים את כל הקבינה ולהטות אותה קדימה, דבר שקשה עד כדי בלתי אפשרי לעשות בתנאי שטח. קבינות כאלה נפוצות באירופה בגלל התקנים המחמירים על אורך הקבינה.
• "קבינה רגילה" – קבינה שבה המנוע נמצא בחרטום מוארך לפני הנהג. קבינה זו נפוצה בארצות הברית בגלל תקנים פחות מחמירים ושמירה על מסורת.
• קבינה נדירה שבה המנוע נמצא בצד.

כיום קבינות רבות – הן רגילות והן חסרות-אף – מתוכננות להיות בעלות צורה אווירודינמית על מנת להקטין את כוחות הגרר והתנגדות האוויר ולצמצם את צריכת הדלק. לקבינות רבות ניתן להוסיף גג מעוגל המותקן בין גג הקבינה לגג המכולה ומקטין את התנגדות האוויר.

משאיות משתמשות במנועים שונים בגדלים והספקים שונים. רוב המשאיות הקלות (ליתר דיוק התת-משאיות) בארצות הברית משתמשות במנוע בנזין אך כמעט כל המשאיות הבינוניות והכבדות משתמשות במנוע דיזל (מנוע המונע באמצעות סולר ולא בנזין). רוב המשאיות הכבדות משתמשות במנוע טורבו דיזל בעל ארבע פעימות עם מצנן ביניים. משאיות שטח ענקיות משתמשות במנועי קטרים כגון מנוע דיזל V12 בן שתי פעימות של דטרויט דיזל.

במשאיות רבות בארצות הברית, המנוע שמותקן במשאית מיוצר על ידי חברות אחרות, המתמחות במנועים, כגון קטרפילר או קאמינס. יוצאות מן הכלל הן המשאיות של וולוו מאק דאף ואיווקו, וכן משאיות מרצדס עם מנוע דיזל של מרצדס-בנץ המיוצר על ידי החברה האם.

מנועי משאיות פועלים בסל"ד נמוך בדרך כלל, לא יותר מ-2,000 סיבובים לדקה, ומכוונים להשגת מומנט מרבי על חשבון פיתוח מהירות סופית.

משאיות קטנות משתמשות בתיבות הילוכים דומות לאלו של מכוניות פרטיות, אוטומטיות או ידניות. משאיות כבדות יותר משתמשות בתיבות ידניות, בדרך כלל, ואלו מחוזקות על מנת לעמוד במומנט הגדול של מנועיהן.

תיבות הילוכים אמריקאיות אופייניות הן בנות 10, 13 או 18 הילוכים. כיום הולך ומתגבר השימוש בתיבות אוטומטיות גם במשאיות כבדות, הודות להתקדמות בטכנולוגיית המנועים ותיבות ההילוכים. המספר הרב של ההילוכים נדרש על מנת לאפשר מגוון של יחסי העברה, המאפשרים ניצול מלא של כוחו הרב של מנוע המשאית. לעיתים יש אף מספר הילוכים אחוריים ו"חצאי הילוכים".

בתאוריה, משאיות כבדות כמו משאיות סמי-טריילר וכן משאיות עפר, יכולות להשתמש בהנעה דיזל-חשמלית, בדומה לקטרי רכבת, משום שמנועים חשמליים מסוגלים לספק מומנט כוח מלא במצב עמידה. אולם משמעות הדבר הוא שהמשאית תשקול הרבה מעבר למותר בחוק^[1], ואכן משאיות עפר בעלות הנעה דיזל-חשמלית, הן כמעט תמיד משאיות מחצבות ענקיות שאינן מורשות לנסוע בכבישים סלולים, אלא רק בשטח העבודה שלהן, מפאת גודלן.

באירופה נהוגה הגבלת מהירות למשאיות^[2] וכן איסור עקיפה בכבישי אגרה.^[3]

ב-2015 משרד התחבורה בישראל החליט לאמץ את התקינה בנושא הגבלת המהירות אך להחיל אותה על משאיות חדשות בלבד.^[2] לא קיימת מגבלה על עקיפת משאיות אלא רק הנחיה.^[3]

יש הבדלים רבים בין משאיות המיוצרות ומשווקות לארצות הברית לבין משאיות המשווקות לאירופה עקב הסטנדרטים וההרגלים השונים הנהוגים בשתי היבשות.

1. במבנה הקבינה – בגלל מגבלות האורך באירופה (15.5 מטר לסמי טריילר ו-18.75 לפול טריילר אך בשוודיה ופינלנד 25.25 מטר) רוב המשאיות האירופיות הן שטוחות כדי שיהיה יותר מקום למטען אך החיסרון הוא שהקבינה מעל המנוע ולכן לרוב יש את מנהרת המנוע (בליטה בין מושב הנהג למושב הנוסע) ולכן גם תא השינה יותר קטן ופחות טוב לנסיעות ארוכות. לעומת זאת, מגבלות האורך בארצות הברית פחות מחמירות (בממוצע לכל מדינה 70 רגל = 21 מטר) אך יש אפשרות לקבל רישיון למשאית שתהיה יותר ארוכה אחרי שמהנדס בודק אותה. לכן (וגם בגלל המסורת) רוב המשאיות בארצות הברית הן בעלות קבינה רגילה (עם "אף" מלפני הקבינה, שבו נמצא המנוע).
2. בייצור – רוב יצרני המשאיות המשווקות בארצות הברית (פרט למאק ו-וולוו) לא מייצרים את החלקים כמו המנוע, השלדה, הסרנים ועוד. היתרון בשיטה זו הוא שהלקוח יכול להתאים את המשאית בדיוק לצרכיו. לעומת זאת, רוב חברות המשאיות האירופאיות מייצרות לעצמן כמעט את כל החלקים של משאיותיהן.
3. בכוחות סוס – מכיוון ששיטת המדידה וההגדרה של כוח סוס שונה בין ארצות הברית לאירופה יש הבדלים בהספקי המנועים לעומת הרשום. ההבדל בין מנוע אמריקאי לאירופאי לא משמעותי, אבל מנוע אמריקאי הוא עם יותר מומנט מה שנותן לו קצת יותר כוח מאירופאי.
4. תאי השינה – מכיוון שבארצות הברית הנסיעות בדרך כלל יותר ארוכות מאירופה תאי השינה של משאיות אמריקאיות הרבה יותר מרווחים מאשר במשאיות האירופאיות. בנוסף, בארצות הברית גם יש חברות שמייצרות תאי שינה (Custom Sleeper) – תאי שינה המיוצרים לפי הזמנה ובחירה אישית, ויכולים לכלול בתוכם מטבח, שירותים, ארונות וכו'. תאי שינה אלה הם גדולים הרבה יותר מתאי השינה התקניים.

בין יצרני המשאיות הגדולות נמנות קונצרן דיימלר (מרצדס-בנץ, פרייטליינר, ווסטרן סטאר), נאוויסטאר אינטרנשיונל, דונגפנג, קבוצת טאטא, וולוו (משאיות וולוו, מאק, רנו, ניסאן), פולקסווגן (מאן, סקאניה), הינו מוטורס, Paccar (פיטרבילט, קנוורת, דאף, ליילנד), Iveco, טטרה, קאמאז ואושקוש.

• טיולית
• מסחרית (ואן)
• מטענית (טנדר)
• משאית סמי-טריילר

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: משאית
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: משאית

• רשימה של סוגי משאיות בויקיפדיה באנגלית
• Why American and European Trucks Are So Different, סרטון בערוץ "Truck Tropia", באתר יוטיוב (אורך: 04:29)
• משאית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• משאיות, דף שער בספרייה הלאומית